מקור הטקסט
מצפן בלב ים - משל מקור
הרב ד"ר מיכאל לייטמן
בהכנה לשיעור (26.06.08)
רב"ש: אמרתי, "עשה לך רב וקנה לך חבר". רב נקרא בורא, מלכות שמיים
צריכים ל... עשה. מדוע? "בגין דאיהו רב ושליט", כך אומר הזוהר. מה זה
עשייה? אף על גב שלא רוצה. מדוע מכריח אותו? "שמעתי שזה טוב לי". לכן אף
על פי שלא רוצה, יכולים.. אבל מעשה יכולים..
ר' לייטמן: על המעשה יש קביעה, אפשר לעשות.
רב"ש: שבשיעור שמחשיבים מעשה לכאורה, היינו המלכות שמיים שמקבל עליו בתור כפייה
והגוף לא רוצה, בשיעור הזה "קנה לך חבר". מה זה "קנה"?
הקניינים שיש לך, אתה נותן לשני, ומזה אתה קונה דבר חדש שאתה רוצה.
מה רוצים
אחר כך? שיהיה דבקות בבורא, התחברות איתו. להתחבר צריכים על מנת להשפיע, צריכים
לוותר ויתורים. בשביל מה אני אוותר? בשביל שיש חשיבות ב"עשה לך רב",
באותו שיעור יכולים להגיע ל"קנה לך חבר".
אז
רואים, כשאין חשיבות בזה, אז ממילא לא יכולים לוותר ויתורים גם כן. לכן אמרתי אז,
אין אדם בעולם שיהין לומר, שאני לא בעל כוח, שאני לא יכול לעבוד בתורה ומצוות.
הייתכן? יש כוח גדול...
משל: אדם
שהלך לישון בשעה אחת עשרה, באים מעירים אותו בשעה שלוש, והוא עייף, הוא מרגיש קצת חולה,
הוא יקום? מדוע? בשביל מה יעשה וויתורים?
ר' לייטמן: ויתור גדול
רב"ש: מדוע? התורה עוד לא חשוב אצלו,
שבשבילה צריכים. אם היה יודע תיכף שהוא ירוויח רוח הקודש, היה כדאי. [אבל] ככה,
היום כמו אתמול, אתמול כמו היום, בשביל מה? לא כדאי לקום. (תשמע, בוא תענה, בוא,
רק תשמע).
אותו דבר, היה איש אחד הלך לישון בשעה שתים
עשרה, הוא חולה יש לו חום גבוה. תשמע טוב. מעירים אותו בשעה אחת,
"תקום!"
- מה יש?
- יש
שריפה בבית, עוד מעט ייכנס האש, לחדר שלך!
- עזוב
אותי, אני חולה, אני יש לי חום...
[האם] כך
יגיד?!
מדוע?
כדי לקנות דבר חשוב [ש]נקרא "חיים", אז יש כוח לעבודה. אין תירוץ
"חום", אין שום דבר.
אם אנחנו
נרגיש "כי הם חיינו ואורך ימינו" - [ש]על ידי זה אנחנו יכולים לקנות
חיים - אין אדם בעולם שיאמר, שאין לי כוח לזה.
רק חיים -
כאן "עשה לך", רק זה חסר לנו. לכן כל העבודה, אנחנו צריכים להתפלל על
זה, שזה נקרא "להקים שכינתא מעפרא" בספרים, בלשון הזוהר.
ר'
לייטמן: חשיבות...
רב"ש: רק זה חסר לנו. הבנת עכשיו? לא שמעת את זה?
- כן, עכשיו אני נזכרתי...
רב"ש: עכשיו אתה שומע?
ר' לייטמן: כן.
*******************************************************************************************
רב: אז מי זה "חבר"? אה? בורא. מי
זה "רב"? בורא. "רב" זה חשיבות, ו"חבר" זה דביקות.
במידה שחשוב - אין יותר מחשיבות, רק כוח הזה הוא מביא את האדם למטרה - אז במידה
שבורא נעשה חשוב, רוצים להתחבר איתו, להגיע אליו, אז נעשה חיבור.
חשיבות מקבלים רק מהסביבה. חשיבות מקבלים מהסביבה, אין מאיפה לקבל יותר.
גם כיוון, גם חשיבות, הכל זה הסביבה. האדם עם הנקודה שבלב שלו הוא כמו אוניה בים. לא יודע לאן לפנות, אין שום
סימנים. רק שמתחיל להתחבר עם החברים, אז מתחיל לבדוק את עצמו בחיבור איתם, ולפי
החיבור איתם, זה כמו מצפן, מתחיל לראות שכנראה לכיוון הזה אני צריך להתקדם,
ולכיוון הזה שם אני אמצא את הבורא. אחרת זה.. הוא לא יודע מה זה נקרא "רוחניות",
"אורות", שם כל מיני ההגדרות האלה של רוחניות, הוא לא יודע.
הרוחניות מתחילה מהנטייה לחיבור. בכוח, בהכרחיות, מה לעשות, אבל בלחץ הזה
שהוא מכריח את עצמו, מתוך זה הוא מאין ברירה, קודם באונס ואחר כך ברצון, כך הוא
מוצא מה זה נקרא "להתקדם לרוחניות", מה זה בכלל. אחרת ההגדרה הזאת היא
ממש לא מובנת, כי אנחנו מייחסים לה כל מיני צורות, שהם בכלל לא שייכות לרוחניות.
אחרי הרבה עבודה אדם מגיע למצב, שהוא נמצא ממש בחלל, הוא לא יודע מה זה. ככה מרים
ידיים, ולא מבין שום כיוון.
ואז מתחיל להבין שיכול למצוא את הכיוון לאן להתקדם, לאיזה הגדרה, לאיזה
דמות, רק מתוך זה שכל הזמן החיבור בין הנשמות, בין הרצונות כאלה כמוהו, שהם כולם
תועים, נמצאים באיזה יער, באיזה שדה, החמור תועה בשדה, יש דוגמאות, כל מיני משלים
של רב"ש ובעל הסולם. אדם תועה בשדה או ביער, ולא יודעים, כל אחד מסתכל לכל
מיני כיוונים. כשמתחילים להתחבר ביניהם, אז הם מגלים את הכיוון, שזה נקרא "לבורא".
אבל זה בא אחרי כמה זמן של החיפוש, ויגיעה, וייאושים. עד אז נראה לאדם
שהוא איכשהו יכול לתת לעצמו הגדרה מה זה רוחניות. להגיע למצב ה"חמור תועה
בשדה", זה מצב טוב. כי השלב הבא - שהוא כן רואה שתלוי רק בחיבור. ואחרי זה
הוא רואה שהוא בעצמו לא מסוגל להתחבר, אלא חייב שם בחיבור הראשון, אם הוא יכול, אם
הוא חייב להתחבר שם, ששם יהיה נוכח הגילוי הבורא. ואז באים יחד - הוא, וכלי המשותף,
והבורא בתוכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה